שלושה סוחרים מאזור המגרב קושרים ביניהם קשרי שותפות עסקית וחברית: בן-עטר היהודי הנשוי לשתי נשים, הוא היוזם ומתווך בין שני השותפים האחרים; אבו לוטפי המוסלמי אחראי על איסוף הסחורות; ואבולעפיה, אחיינו של בן-עטר, מוכר את הסחורות באירופה.
אבולעפיה, יליד צפון אפריקה, התאלמן מאשתו היפה אשר שלחה יד בנפשה, לאחר שחמותו ובני עירו התקשו להכיל את הבת הבכורה החריגה שלהם (נרמז כי היא מונגולואידית), וראו בה שדה. בן-עטר, דודו ואחי-אימו, מעודד את אבולעפיה, אחוז רגשות אשמה ונקמה, להרחיק לצפון אירופה. שם, כאמור, הוא מוכר עבורו את הסחורות. הכל הולך למישרין עד אשר אבולעפיה פוגש את אסתר מינה לווינאס, יהודיה אשכנזיה אלמנה חשוכת ילדים, המבוגרת ממנו בעשר שנים. אבולעפיה מתאהב בה ורוצה להינשא לה. אסתר מינה נעתרת לו, אך כאשר היא שומעת כי דודו נשוי לשתי נשים היא חשה רתיעה, ומציבה לו תנאי – לפרק את השותפות ולנתק את קשריו עם בן-עטר. בצער רב אבולעפיה מקבל את התנאי.
אך בן-עטר מסרב להשלים עם הגזירה. הוא רוכש אוניה, מעמיס עליה סחורה, ויחד עם שתי נשותיו, שותפו הישמעאלי, הרב אלבז האנדלוסי ועבד אפריקאי עובד אלילים, הוא מפליג לעיר הנידחת פאריז. בעזרת הרב אלבז הוא מקווה לשכנע את אסתר מינה לחזור בה מרתיעתה, ולחדש את קשרי המסחר והחברות עם אחיינו.
האם יצליח בן-עטר במשימה? האם יצליחו יהודי הצפון ויהודי הדרום להתגבר על הפער התרבותי ביניהם? כיצד נראו החיים מעט לפני שנת האלף באירופה? ומהי אהבה?
הרומן ההיסטורי "מסע אל תום האלף" מאת אברהם ב. יהושע, חושף מציאות מורכבת וקשרים מורכבים, והשאלות המוצגות אגב המאורעות הרחוקים כל כך, רלוונטיות גם לימינו.
קטע מתוך הספר:
אבל האם יהיה מי שיזכור אותנו בעוד אלף שנים? האם עוד תישמר אז אותה נשמה עתיקה שברחמה הלח והפרטי יהבהב הצל החולף של מעשינו וחלומותיהו? האם, נטול איברים פנימיים, דחוס נוזלים ממוחשבים, ממוזער בחוכמה ובאושר, יעלו גם בו, יהיה שמו אשר יהיה, הרצון או הגעגוע לפנות אלף שנה אחור ולחפש אותנו, כפי שאתה מחפש עכשיו את גיבוריך? אבל האם ניתן יהיה בכלל למצוא משהו? הלוא מישקל אלף השנים שיפרידו בינו לבינינו יהיה כמישקל אלפי שנים היום. כי מי יודע אם התבונה הבהירה והמוגשמת כבר לא תסלק בעוד אלפי שנה את אחריותה להיסטוריה הסתומה והמבולבלת שלנו, כפי שאנו סילקנו מפנינו את "ההיסטוריה" של אנשי המערות. ובכל-זאת, לא סתם כך נישכח. הרי לא יתכן שלא תימצא בעבורנו מולקולה אחת של זיכרון, כמו כתב-יד מצהיב בעומק מדף נשכח, אשר עצם קיטלוגו מבטיח את נצחיותו גם אם לעולם לא יגיע אליו אפילו קורא אחד. אבל האם בכלל יישאר הקטלוג? או שמא צופן שונה לחלוטין יתיך ויערבל את כל שחלף, עד שלעולם לא תוכל עוד להשתחזר דמותנו כפי שאני מדמים אותה לעצמנו.
תיוגים: אהבה, משפחה, מזרח ומערב, פער תרבותי, יהודים, שנת אלף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה