הספר "בית גדול" מאת הסופרת היהודיה-אמריקאית ניקול קראוס, בנוי כתצרף שבו הקורא נדרש לחבר את החלקים. כל פרק כתוב מנקודת מבט של דמות אחרת ויכול להוות סיפור עצמאי ונפרד, עם נגיעות רופפות בין דמות לדמות ובין סיפור לסיפור. הוא מתרחש במקומות שונים ובפרקי זמן שונים.
נדיה היא סופרת יהודיה-אמריקאית כבת חמישים, גרושה וללא ילדים. בשעת משבר ובהחלטה של רגע, היא מחליטה לעזוב הכול ולנסוע לטיול בירושלים.
אהרון הוא איש קשיש שהתאלמן לאחרונה, ובנו הצעיר, דוב, מגיע מלונדון להלוויית האם. בין אהרון לדוב, המתמודד עם הלם קרב בעקבות מלחמת יום הכיפורים, יש יחסים מורכבים.
ארתור, מרצה לספרות באוקספורד, נשוי ללוטי, סופרת יהודיה שהגיעה מגרמניה לאנגליה לבדה בגיל שבע-עשרה במשלוח של הקינדרטרנספורט. לשניים אין ילדים. ארתור תמיד האמין כי אופיה הסגור והחידתי של לוטי הוא תוצר של זיכרונותיה וייסורי המצפון על הוריה שנשארו מאחור. אולם זמן קצר לפני מותה, ולאחר שחלתה באלצהיימר, הוא מגלה כי היא שמרה מפניו סוד גדול נוסף.
איזי (איזבל), היא סטודנטית אמריקאית לספרות, שקיבלה מילגה להכין עבודת דוקטורט באוקספורד. בעודה מתחבטת בשאלת המחקר, היא פוגשת את יואב וייס, סטודנט ישראלי לתואר ראשון, מתאהבת בו ועוברת להתגורר איתו ועם אחותו לאה. כעבור מספר חודשים יואב ולאה נעלמים מחייה ואינם נענים לניסיונותיה לחדש את הקשר. שש שנים לאחר מכן איזי מקבלת מכתב מלאה, המבקשת ממנה לבוא לירושלים ולהציל את יואב.
מר וייס, אביהם של יואב ולאה, הוא ניצול שואה מהונגריה אשר נותר לבדו ממשפחתו. בגיל עשרים ואחת הוא עולה לישראל ומקים את עצמו מאפס. מר וייס הוא סוחר רהיטים עתיקים בעל מוניטין, ומגשים את חלומם של ניצולי שואה רבים – לאתר רהיטים וחפצים שהיו ברשותם לפני השואה. רק רהיט אחד הוא מתקשה למצוא – את שולחן הכתיבה הייחודי של אביו. בין מר וייס לילדיו, יואב ולאה, יש יחסים מורכבים.
שולחן הכתיבה הוא דמות נוספת המלווה את הספר. שולחן הכתיבה הוא עד דומם להתרחשויות. הוא עובר מיד ליד כחוט השני, וכל האוחזים בו מפתחים כלפיו יחס רגשי.
הדמויות בספר עורכות חשבון נפש בינן לבין עצמן ותוהות אם הבחירות שקיבלו בחיים היו נכונות, והאם יש רגע שבו מאוחר מדי לשנות.
מה מסמל שולחן הכתיבה? מהו אותו בית גדול שהספר נושא את שמו? כיצד סיפורם של יחידים מעצב את פני ההיסטוריה ולהפך? כיצד מתמודדת אומה פוסט-טראומטית עם עברה הכואב? "האם ספרים יכולים לשנות את חייהם של אנשים" – כפי שעיתונאי אחד שואל את נדיה? יותר משהוא מספק תשובות, הספר "בית גדול" מעורר שאלות.
קטע מתוך הספר:
כולם מתמלאים תדהמה, המשיך וייס, כשאני מספק לבסוף את הפריט שחלמו עליו במשך מחצית חייהם, ששיקעו בו את כל געגועיהם. זהו מעין הלם לכל ישותם. הם כופפו את זיכרונותיהם סביב חלל ריק, והנה הדבר החסר מופיע עתה. הם מתקשים להאמין למראה עיניהם, כאילו הצגתי בפניהם את הזהב והכסף שהרומאים בזזו מבית המקדש שהחריבו לפני אלפיים שנה. את כלי הקודש הבזוזים בידי טיטוס, שנעלמו באורח מסתורי כדי שהאובדן הנורא יהיה מוחלט, כדי שלא תיוותר שום ראיה שתמנע מהיהודי להפוך מקום לגעגוע שיוכל לשאת עמו בכל אשר ינדוד, לנצח.
תיוגים: זהות יהודית, יחסי הורים וילדיהם, יחסים בין אנשים לחפצים, כוחו המשקם של הסיפור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה