הכלב היהודי : דער יידישער הונט / אשר קרביץ

"ראוני אחַי מזוהם מטונף

מרוט, מוכה, מושפל, נרדף.

יהודי נודד – עלה נידף

חומק משוט וממגף." (אשר קרביץ)

האמרה "הכלב הוא חברו הטוב ביותר של האדם", רלוונטית במיוחד על רקע מלחמת "חרבות ברזל". ערוצי התקשורת מלאים בכתבות על גבורת כלבי עוקץ ותרומתם ללוחמה. הסיפור המיוחד של מיאה למברג בת ה-17 ששהתה בשבי חמאס עם כלבתה האהובה ושבה יחד עימה, נראה כאילו נלקח מסרט. מפגשים מחודשים של ילדים חטופים עם כלביהם, ריגשו את כולם. 

אולם היחס האוהד לכלבים בעם היהודי אינו מובן מאליו. שנים רבות נקשרו כלבים עם רדיפת יהודים, ובמיוחד ידועות לשמצה העדויות על שימוש בכלבים בשואה לציד יהודים ולהפחדתם בעת שירדו מרכבות במחנות ההשמדה. פחות מוכרים הסיפורים אודות יהודים שניצלו בזכות כלבים, מצורף קישור לכתבה והרצאה ביוטיוב בנושא זה.

הצד הלא מוכר של ההיסטוריה : יהודים שניצלו בשואה בזכות כלבים (קיץ ברבנר, מעריב 28/4/2022)

כיצד עזרו כלבי הנאצים ליהודים לשרוד את השואה? (תמי בר יוסף, הרצאה ביוטיוב)

כיצד נראתה השואה מנקודת מבט של כלב?

כורש הוא לא כלב רגיל, עוד לפני שקיבל מכלב המרומים את מתת ההבנה של שפת בני האדם, הוא ניחן ביכולת לקלוט את רגשותיהם הסמויים באמצעות חוש הריח המפותח שלו. ובכל זאת לא הכל נהיר לכורש עד תומו במציאות המעוצבת בידי בני האדם, ולא תמיד הוא מפענח אותה נכוחה.

כורש נולד בשנת 1935 בגרמניה בבית משפחת גוטליב היהודית. ימיו הראשונים בביתם כגור מאושרים. הוא חי עם ההורים שושנה וקלמן, ושלושת הילדים הרשל, יהושע ורוחל'ה, ויוצא לטיולים בפארק ומבלה עם חבריו הכלבים. אך הזמנים אינם רגילים, וכשחוקי נירנברג אוסרים על יהודים להחזיק כלבים, המשפחה נאלצת למוסרו. מאותו רגע כורש עובר גלגולים רבים וחווה עליות ומורדות. הוא מאומץ על ידי משפחה נאצית נחמדה, ומתלווה אל הבן גיאורג לפעילות בתנועת הנוער ההיטלראי, כולל ציד יהודים. הוא בורח ומצטרף ללהקת כלבים משוטטים, מתאהב בכלבה מרגו, נלכד בידי חיילי אס אס, והופך לכלב בשירות הנאצים בטרבלינקה. המאלף של כורש, ראלף, אוהב אותו ומטפל בו במסירות, וכורש מבצע את תפקידו נאמנה. אבל אז באחד המשלוחים מגיע לטרבלינקה יהושע, וכורש צריך להחליט מהם ערכיו ולמי הוא נאמן.

"הכלב היהודי" הוא מעין קלאסיקה ישראלית. הוא כתוב מנקודת המבט מקורית עם הומור ואירוניה, כאשר פערי המידע בין הקורא לבין כורש, יוצרים פעמים רבות מבוכה אצל הקורא.

קטע נבחר:

בחוסר אונים של כלב בעולם הנשלט בידי אדם התבוננתי מחלון הפולקסוואגן של פרנק וראיתי את ביתם של בני משפחת גוטליב בפעם האחרונה.

שושנה וקלמן עמדו והביטו אלי מן החלון. ידו של קלמן חיבקה את מותנה של שושנה. שניהם עמדו שמוט כתפיים. 

איככה אוכל וראיתי את הרעה אשר פקדה אותי? ואיככה אוכל וראיתי באובדן בית הולדתי? כל הווייתי היתה דחוסה בגוטליבים. האוויר בריאותי מלא תמיד בניחוחם. מה יהא עלי עתה?

לא עלה בידי לצייר את העולם בכלל ואת עולמי בפרט ללא נוכחותם של קלמן, שושנה וילדיהם.

וכי מהו לגבי דידי עולם שכזה?

נחל יבש, אגם חרב, ישימון. 

תיוגים: שואת יהודי גרמניה, ידידות בין אנשים לכלבים